חורף וחמאה

הימים הם ימים של אי-וודאות.

העתיד לוט בערפל, העבר עוד יותר.

שאלות של אנשים מבוגרים מנקרות בראשי.

חלק מהזמן אני מתחמקת באלגנטיות ע"י הינמסות עם מוזיקה של חורף מול חלונות עם מזג אויר של חורף.

כמה קל לשקוע למזג הפנימי שמזג האויר הזה מכתיב, למצוא את עצמי חסרת אונים מול הבית שצריך לתפקד, החיים שלי שצריכים שמישהו יקח אותם בידיים.

לפעמים אני נוקטת באמצעים יותר דרסטיים.

מטשטשת לעצמי את החיים בעזרת נחמות קטנות.

כמה העתיד יכול להיות מפחיד כשיש עוגיות בראוני בתנור?

ובכן, מאוד.

אני לא מבטיחה כאן מזור לכל צרותיכם.

אבל נחמה קטנה, אולי כן. 

קטנה ומתוקה ומתפרקת בפה והטעמים מתפענחים לאט לאט.

אם לדבר בכנות, לרוב אני מעדיפה את הסוכר שלי בתחפושת קצת יותר אלגנטית מאשר עוגיות מפוצצות בחמאה וסוכר במילוי מפוצץ חמאה, סוכר ומלח. יש לי אפילו לוח בפינטרסט של דברים שאני מזדעזעת מהם (כמה אוריאו ובצק עוגיות אפשר לשאת בעולם הזה?).

החורף כנראה מביא אותך לרגעי קיצון שמצריכים התמודדויות עם אמצעי-קיצון.

לעבודה.

עוגיות בראוני במילוי קרם חמאה-קרמל-מלוח*

מתכון של Bakers Royal ששוּנה קצת ממתכון של Donna Hay (ואני לשם שינוי לא שיניתי כלום (טוב נו כמויות הסוכר פחתו קלות)

---

* היי, לא אוהבים קרמל?

אפשר להחליף את רבע הכוס שבמתכון בכל דבר אחר. אפשר לחזור לגרסת דונה היי עם חמאת בוטנים, אפשר נוטלה, אפשר קרם מרשמלו, ריבת חלב, חלב ממותק מרוכז, ממרח חלבה ועוד. תזרמו עם מה שאתם אוהבים)

---

עוגיות בראוני:

- 300 גרם שוקולד מריר (200 לעיסה של העוגיות + 100 גרם קצוץ שמתפקד כשוקולד צ'יפס)

- 40 גרם חמאה

- 2 ביצים

- 100 גרם סוכר (1/2 כוס) (דונה היי אומרת אבקת סוכר (ובכמות גדולה יותר), אני הכנתי עם סוכר רגיל ונשארתי בחיים)

- כפית תמצית וניל

- 35 גרם קמח (1/4 כוס)

- 1/4 כפית אבקת אפיה

ממיסים את 200 גרם השוקולד עם החמאה (במיקרוגל או בסיר).

במקביל, מקציפים את הביצים עם הסוכר על מהירות גבוהה כ-8 דקות עד שנוצר קצף בהיר ואוורירי. מוסיפים את תמצית הוניל, הקמח, אבקת האפיה ותערובת השוקולד. מערבבים עד לאיחוד, ומוסיפים את 100 גרם השוקולד הקצוץ הנוסף.

משהים במקרר לפחות 10 דקות ומחממים תנור ל-180 מעלות.

בעזרת 2 כפיות, יוצקים עוגיות קטנטנות (תתחילו בקטן כמה שיותר. הן מתפשטות ונהיות ענקיות) במרחק הגון אחת מהשניה על גבי נייר אפיה.

אופים בין 7-15 דקות, תלוי בגודל העוגיות שלכם. שלי היו קטנטנות ו-7 דקות היה די והותר.

מוציאים את העוגיות מהתנור כשפני העוגיה מחורץ ונראה כמו רגבים של אדמה, אבל שלא ישחים ויתייבש, חבל. הן עדיין תהיינה רכות.

מסירים מנייר האפיה רק לאחר צינון מוחלט.

קרם חמאה-קרמל-מלוח:  

- 180 גרם חמאה

- 100 גרם אבקת סוכר (שקית שלמה. אפשר גם קצת פחות, אם אתם אני)

- כפית תמצית וניל אמיתית

- 1/4 כוס קרמל (המתכון כאן. אין לי כוח לתרגם והיא מסבירה יופי. תכינו חצי מהכמות הכתובה שם)

- 1/4 כפית מלח

מקציפים את החמאה עד שנהיית קרמית. מוסיפים את הסוכר, הוניל והקרמל ומערבבים עד לאיחוד.

מזליפים יפה בין שתי עוגיות וסוגרים.

אני שמרתי במקרר והוצאתי החוצה שעה לפני שהתכוונתי לאכול. אל תאכלו את זה ישר מהמקרר. אל.

בדוגרי, העוגיות האלה נפלאות גם בלי המלית. אם מוותרים עליה, אפשר להכין אותן קצת יותר גדולות. תפרגנו לעצמכם.

המקרון ואני

(אני הולכת לנהוג במדיניות הבלגה והתעלמות מהמצב השורה כרגע בארץ. אני בטוחה שלאף אחד מאיתנו לא חסר עיסוק בחדשות בימים אלו. אתם איתי?)

---

זו לא היתה אהבה ממבט ראשון.



אני לא נוטה לנהות אחרי טרנדים, שלא לומר, נוטה לסלוד...

גם את טרנד הקאפקייקס אני עדיין מעכלת לאט לאט (איך לעזאזל אוכלים כזה דבר גדול ורב-שכבתי? זה לוקח את שאלת הקרמבו והמילקי בכוס מדידה קטנה)

כשהארץ נתמלאה סגידה לעוגיות מקרון, נותרתי אדישה וספקנית.
למה להשקיע כ"כ הרבה זמן וחומרי גלם יקרים בעוגיות גחמניות בצבעים זרחניים?!

עם עניין הצבעוניות עדיין לא השלמתי. לא רואה שום סיבה לאכול עוגיה ורודה, סגולה או כחולה.

השינוי החל אחרי שנתקלתי בפוסט בשם Macarons are for eating בבלוג Brave Tart.
התיזה שלה היא שלא נורא אם מקרונים מתחרבשים ונראים נורא. הם פשוט מאוד מאוד טעימים.
(וואלה? טעימים?)
ובכנות, אני לא יכולה לומר שהאתגר לא משך אותי. לכבוש את פסגת הפטיסרי עם העוגיות העדינות ומלאות הקפריזה האלה.

דבר הוביל לדבר ומצאתי את עצמי מנפה שקדים ואבקת סוכר, מקציפה חלבונים, מקפלת, מזליפה, ועומדת מהופנטת מול התנור.
כך נשאבתי לטרנד עוגיות המקרון.



ניסיתי מתכונים מספר. האמת היא שכולם די הצליחו לי, חוץ מהעובדה הלא פתורה שהם לפעמים יוצאים לי חלולים (יש לי כמה בירורים עם התנור שלי בנוגע לזה. גם בסוגיה הזאת ל-Brave Tart יש מה לומר).

למרות שיש מי שיגיד שמדובר בבזבוז זמן שלא לצורך, אני מעדיפה את המתכונים עם המרנג האיטלקי. טיפה יותר מסובך, אבל העיסה יוצאת סמיכה ומאוד מאוד נוחה לעבודה. גם את המרקם הסופי אהבתי יותר. הכיפה פריכה ואיתנה, ובפנים רך וענוג.

אני עם השגעונות שלי, לא מסוגלת להכין כמעט אף מתכון לפי הספר, וכאן את יצר המרדנות אני מנסה לנתב לשימוש בסוגי אגוזים שונים.
כמות שווה של אגוזי לוז טחונים ושל שקדים הניבה מקרונים נפלאים, בעלי טעם עמוק וחספוס אלגנטי.



עוגיות מקרון-אגוזי-לוז
וריאציה על מתכון מהספר של רביבה וסליה

200 גרם סוכר
60 מ"ל מים
75 גרם חלבונים (2 חלבונים מביצים מספר 2)
100 גרם שקדים (לא חייבים להיות מולבנים)
100 גרם אגוזי לוז
200 גרם אבקת סוכר
75 גרם חלבונים (2 חלבונים מביצים מספר 2) <-כן, שוב

בסיר קטן, ממיסים את הסוכר והמים תוך כדי ערבוב, להכנת סירופ סוכר. אם יש בידיכם מד-חום סוכר, ממשיכים לבשל את הסירופ עד 118 מעלות. אם אין לכם, בצק אלים הכינה הדרכה בדיוק בשבילכם.
במקביל, מקציפים 75 גרם חלבונים בעוצמה נמוכה עד לכדי קצף יציב. 
כשסירופ הסוכר מגיע לטמפרטורה הנכונה והקצף יציב, מוזגים פנימה במהירות את הסירופ תוך כדי הקצפה. 
ממשיכים להקציף עד שהמרנג מתקרר לגמרי.

ממיסים חצי כפית נס קפה בכמה טיפות מים (כמה שפחות!), מוזגים לקצף ומערבבים. זה יהיה צבע המאכל שלנו, שיתן גוון בז'י יפה למקרונים.

במעבד מזון טוחנים את השקדים ואגוזי הלוז יחד עם אבקת הסוכר (היא עוזרת שהשומן באגוזים לא יתפרק ותקבלו משחה. אמנם טעימה, אבל משחה). לאחר שהתערובת דקה-דקה מסננים אותה במסננת סטנדרטית.
מוסיפים לשקדים ואגוזים הטחונים את 75 גרם החלבונים הנוספים. מערבבים עד שנוצרת תערובת אחידה וסמיכה.
מקפלים פנימה בעדינות את המרנג לתוך התערובת עד שהיא אחידה לגמרי.

מעבירים לשקית זילוף עם צנתר עגול חלק, מזליפים עיגולים אחידים בגודל הרצוי ע"ג נייר איפה עם רווחים של 2 סנטימטר.
דופקים את המגש על השולחן כמה פעמים, להיפטר מבועות אוויר שיבאסו לכם את המקרונים.

אופים בתנור על 160 מעלות, כל פעם תבנית אחת בתנור. אופים למשך 6 דקות, הופכים את התבנית ואופים עוד כ-2-4 דקות, לקבלת אפיה אחידה.
המקרונים צריכים להיות יציבים אבל לא יבשים לחלוטין מבפנים.
לאחר שהמקרונים התקררו לגמרי, מסירים אותם מנייר האפיה, ממיינים לזוגות לפי גודל, ממלאים, ונותנים להם לנוח לילה במקרר.
הם לא יהיו טעימים לפני מילוי + לילה במקרר.

מלית אגוזי לוז
120 גרם אגוזי לוז 
200 מ"ל שמנת מתוקה
100 גרם שוקולד מריר

שימו לב: הכינו את המלית בטרם תשטפו את מעבד המזון מריסוק השקדים והאגוזים!

קולים את אגוזי הלוז בתנור על 180 מעלות למשך 5-7 דקות, עד שהם זהובים. לאחר שהתקררו, מסירים בעזרת מגבת את הקליפות החומות. הן צריכות לרדת די בקלות.
טוחנים במעבד מזון את אגוזי הלוז עד שמתקבלת משחה נוזלית (זה יקח כמה דקות טובות. אל תפסיקו כשזה נראה מאוד גרגרי וסמיך).
מוסיפים את השמנת והשוקולד וממשיכים לרסק. 
משהים במקרר עד להקשיה. כשמוכנים למלא את המקרונים, מוציאים את המילוי מהמקרר מראש, שיתרכך מעט.
מעבירים לשקית זילוף ומזלפים בין זוגות המקרונים כאוות נפשכם.



המלית יוצאת קצת מרירה, וכך טוב בעיני. עוגיות המקרון עצמן הן מאוד מתוקות ולכן זקוקות למלית מתוקה מה שפחות.





התמונות צולמו במסגרת תרגיל בקורס צילום המהולל של מתכוניישן.
בהמשך אקדיש פוסט שלם ומפורט לקורס הזה, ששינה את חיי. לא פחות.

סוף שבוע רגוע, שמח, מתוק ושקט.
שהשלום יתחיל בתוכנו.

סאגת טארט השוקולד - חלק א'

גילוי נאות:
אני לא מבינה למה מתכוונים כשאומרים "מיסיסיפי מאד פאי".

האם מתכוונים לעוגה שחומה נוטפת כל טוב?

אולי סתם פאי שוקולד אמריקאי כבד?

ואולי עוגת שוקולד דחוסה, דקדנטית וכמובן, בוצית?

או שמא מתכוונים לטירוף של בצק שוקולדי, שכבת עוגת שוקולד, שכבת פודינג והררי קצפת?!

אני לא יודעת. אני מבולבלת מכל העניין.
מה שכן ידעתי, זה שאחרי סיום הלימודים ופירוק פרויקט הגמר, אני חייבת להכין משהו חום, מתוק ומרוכז, והתחשק לי להתנסות במשהו שטרם הכנתי בעבר.

***

גיל 16. 

ימי שנות ה-2000 המוקדמים, והעולם העלום מתגלגל לו*.

פאי שוקולד אותנטי משנות ה-2000

הפטיפון עובד שעות נוספות, אני מבלה את לילותי בסינמטק, ואת ימי בבית הספר, צמודה לתכניה של הסינמטק.

תחביב חדש הולך ומתהווה לו. והוא כרוך בקניית תבניות, כלים, הרבה שוקולד, שמנת וחמאה.

אני לא יודעת מה מצאתי שם, בטארט שוקולד, שתפס אותי יותר מכל. טוב נו, אפשר לשער. העדינות והרוך של הבצק הפריך, האינטנסיביות הבלתי מתפשרת של הפנים, והנעימות המתקתקה של הגנאש מעל.

עוד פאי שוקולד מראשית המאה

ביליתי שעות רבות של גלישה ברשת בחיפוש אחר מתכונים חדשים לטארט/פאי שוקולד.

מצאתי את עצמי תמיד חוזרת בסוף לאותו מתכון. 

עליו בהזדמנות אחרת.

***

אחרי לידתה של בתי הבכורה מצאתי את עצמי נכנסת לאטרף של אפיה. תרפיה באפיה.

האובססיה המחודשת לא עברה לי עד עצם היום הזה, אבל עם הזמן הבנתי איזו משבצת פסיכולוגית האפיה ממלאה אצלי.

טארט השוקולד הוא דוגמא קטנה המכילה את המרובה. עד היום, מכל המתוקים האהובים עלי, לטארט השוקולד יש מעמד אחר. הוא לא סתם אוכל. הוא פינה חמה להתכרבל בה. באובססיביות. ויש לי לוח בפינטרסט להוכיח את דברי.

אז לכבוד סיום הלימודים, הכנתי פאי שוקולד במסווה של משהו חדש שטרם הכנתי - מיסיסיפי מאד פאי!

עכשיו, חזרה לשאלתנו - מה זה לעזאזל מיסיסיפי מאד פאי?

לא יודעת, ובטח כשיבוא המשיח הוא יתן לנו מענה לסוגיה החמורה הזאת יחד עם שאר הדברים השוליים יותר.

אני הכנתי את המתכון הנפלא הזה. 

אין מילים בלקסיקון שיכולות לתאר את הנחמה שטמונה במנה הזאת.

תכינו את זה בתקופת משבר, בדכאון, או ביום חורף נוּגה.

טארט שוקולד

(המקור של אביבה פיבקו, אני ביצעתי כמה שינויים. בעיקר בכמות הסוכר שהיא פשוט מפחידה במתכון המקורי)

לקלתית: עפ"י מתכון של בן-עמי ברתיני שביט

(מאז שנתקלתי במתכון הזה לבצק פריך, אני לא מתקרבת לשום תחתית ביסקוויטים ולא לבצק פריך אחר)

120 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות

15 גרם אבקת סוכר (2 כפות)

קורט מלח

1/2 כפית מיץ לימון

2 כפות מים קרים

180 גרם קמח מנופה (1 1/3 כוסות)

למילוי:

150 גרם חמאה

100 גרם סוכר חום כהה (כ-1/2 כוס)4 ביצים4 כפות קקאו150 גרם שוקולד מריר (רצוי 60% מוצקי קקאו)1 מיכל שמנת מתוקה

לציפוי:

חבילת שמנת מתוקה (250 מ"ל)

2 כפות אבקת נוגט (או כפית שטוחה אבקת סוכר)

אופן ההכנה.

לקלתית:

מעבדים במעבד מזון או במיקסר חמאה, אבקת סוכר, מלח ומיץ לימון, עד שנוצרת תערובת קרמית אחידה. 

מוסיפים את הקמח והמים ומעבדים רק עד שמתחילים להיות פירורים לחים. להיזהר מאוד מעיבוד יתר.

ממשיכים ללוש טיפה בידיים עד שהפירורים נדבקים. מרדדים בין שני ניירות אפיה, משטחים על תבנית פאי עגולה או מלבנית, מחוררים עם מזלג ושמים בפריזר לחצי שעה.

אם הבצק דביק מדי לעיבוד, משאירים קצת במקרר. לי אישית נורא קשה לעבוד איתו כשהוא קר הישר מהמקרר ואני מעדיפה לעצב אותו מיד בסיום ההכנה.

אחרי חצי שעה בפריזר, מניחים על גבי הבצק נייר אפיה ועליו שעועית יבשה (כדי שהבצק לא יתנפח). אופים על 180 מעלות למשך 15 דקות. מסירים את נייר האפיה וממשיכים לאפות עוד 5 דקות, שרק יתחיל להזהיב.

למלית:

מקציפים את החמאה עם הסוכר החום, מוסיפים את הביצים והקקאו בהדרגה, וממשיכים להקציף.

מחממים את השמנת המתוקה עד לסף רתיחה ושופכים אותה מעל לשוקולד המריר. ממתינים דקה ומערבבים עד שכל השוקולד נמס.

מערבבים את תערובת השוקולד עם תערובת החמאה והסוכר ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.

מורידים את חום התנור ל-160 מעלות, שופכים את המילוי מעל לבצק, ואופים 35-45 דקות, עד שהמלית נראית יבשה מלמעלה, אולי יהיו קצת סדקים, והיא עדיין תיראה קצת רוטטת.

מצננים במקרר למשך הלילה (או לפחות לכמה שעות טובות).

לציפוי:

מקציפים את השמנת עם הנוגט/סוכר עד לקצף יציב, אבל לא נוקשה.

מורחים מעל המלית הקרה או מזליפים עם שק זילוף.

לבריאות (הנפש).

***

עוד גילוי נאות:

אני עוברת בימים אלו קורס אצל צמד נשים מוכשרות, אולי שמעתם עליהן.

טוב טוב, זה מטורף לחלוטין.

הקורס הזה הוא חוויה מכוננת שמזעזעת את עולמי בימים אלו, ברמות שקשה לי לחשוב על משהו חוץ מצילום אוכל.

To be continued.

-----

* פול אוסטר, "איש בחושך"

פיננסייה שוקולד

לפעמים יש לי צורך לראות מאפים קטנים נופלים מתוך תבנית שקעים.

ופתאום נחשפת התחתית שלהם. 

אין דומה מרקם התחתית שלהם למרקם הקרום העליון.

והחום של תבנית הסיליקון קצת צורב באצבעות, במקומות שפתאום המגבת לא מכסה.

סיפוק מהיר של בוקר. 

לפעמים יש הזדקקות כזאת.

לחות. 

עשירות. 

נימוחות. 

אלגנטיות.

ובנוסף לכל - גם ניצול ראוי לחלבונים מיותמים.

נפלאים במיוחד לאחר שהות קצרה במקרר

המתכון - באדיבות עוגיו.נט.

שתהיה לכולכם שנה טובה ומתוקה. 

שהטוב יהיה מתוק ולא יגיע בדרכים עקלקלות, חמוצות או חריפות רחמנא ליצלן.

מאפינס של סעודה שלישית

כששומרים שבת, יש פלא כזה שנקרא סעודה שלישית.

הרקיע מתחיל להתכהות. האוירה אפופה ברגשות מעורבים; העצב על צאת השבת, ההרגשה שהנשמה היתרה הולכת ונעלמת, בד בבד עם ההתרגשות לקראת השבוע הבא עלינו.
והאוכל חלבי.
והזמירות הכי יפות של השבת.

פעם, כשגרנו בקריית-משה, היתה לנו מרפסת בחדר השינה והיינו אוכלים שם את הסעודה השלישית. בהתחלה השמש סינוורה, ואז לאט לאט התרחקה, עד שנעלמה כליל ונהיה חשוך לגמרי והאורות כבויים.
פנסי הרחוב מאירים את ברכת המזון.

ההתנסות הראשונה במתכון המקורי. פחות מעיזים, פחות בעלי נוכחות.

מאפינס של סעודה שלישית (עם פלפלים קלויים וגבינה בולגרית)
התחיל ממתכון של שמו מ"שבתות וחגים", ושונה לגמרי

2 ביצים גדולות
חבילת גבינה לבנה (250 גרם)
1/3 כוס שמן זית (80 מ"ל)
1/4 כוס חלב (60 מ"ל)
280 גרם קמח - חציו מלא, או כולו 70% מלא
1 שקית אבקת אפיה
1/3 כפית מלח (תיזהרו עם זה, הגבינה ממליחה ביג טיים)
125 גרם גבינה בולגרית או פטה מפוררת כס
1/2 כוס פטרוזיליה קצוצה גס
3 פלפלים גדולים שנחצו, התרוקנו ונאפו למשך שעה וחצי על 160 מעלות (פנים הפלפל כלפי מטה), חתוכים גס

מחממים תנור ל-180 מעלות ומסדרים מנז'טים בתבנית שקעים, או לחילופין משמנים קלות תבנית סיליקון.
טורפים בקערה את הביצים, הגבינה הלבנה, החלב ושמן הזית.
מוסיפים פנימה את הקמח, אבקת האפיה והמלח. מערבבים רק עד שמתחילה להיווצר תערובת אחידה.
מוסיפים את הגבינה הבולגרית/הפטה, הפטרוזיליה והפלפלים הקלויים. מערבבים טיפה עד להטמעה.
יוצקים לתוך המנז'טים עד 3/4 מגובהם. אפשר גם לזרות גרעיני חמניה מעל.
אופים כ-20 דקות, עד שהמאפינס זהובים ויציבים.

זהובים ויציבים

אפשר גם עם עגבניות מיובשות.

בלוג דיי. או: איחור אופנתי והגזמה פראית

רגע, רגע. ה-31 לאוגוסט היה יום שישי, והייתי צריכה להכין מיסיסיפי מאד פאי, ולנקות את הבית, ומי בכלל החליט שה-31 לאוגוסט טוב יותר מה-1 לספטמבר בשביל להמליץ על בלוגים מעוררי השראה?
אני מחליטה אחרת.

ואלו הם, הישר מהגוגל רידר:

Bake or Break
בלוג אפיה פשוט ונעים, עם הרבה מתכונים למתוקים ביתיים שנכנסים יפה בתבניות נייר חד פעמיות יפות או בתוך עטרות נייר או בתוך צנצנות זכוכית. אתם יודעים, מאפים של בית. הרבה בחושות, הרבה עוגיות, דברים שאני אוהבת לאמצע השבוע.

Sweetapolita
סוג של אשפית בכל הנוגע לורוד, קאפקייקס וקרמים.


the little red house
בלוג יפהפה בצורה כואבת, ולמעשה אחד האהובים עלי. בחורונת אמריקאית שמטיילת בלי סוף עם בעלה והילדים, אופה ומבשלת (עם נטייה לבישול בריא), ומצלמת. הו, מצלמת.


Always With Butter
כשמו כן הוא. והצילום - פשוט, עדין ונעים.

Bakers Royale
על אותו משקל, אולי אפשר לקרוא לו "תמיד עם קצפת".
מתכונים מושחתים כהוגן, שכואב בבטן רק מלהביט בהם.


How Sweet It Is
מתוקים וגם אוכל. מלא הגיגים וקצת נהנה מעצמו.


Roost
בלוג נטול גלוטן יפהפה ומעורר השראה.

Call Me Cupcake!
אופה, סטייליסטית וצלמת מחוננת.

Love And Olive Oil
בלוגרית משופעת רעיונות ומתכונים. כבר זמן רב שאני מחכה להיתקל בארוגולה בסופר בשביל להכין את הפסטו-ארוגולה-ופיסטוק שלה.
(עדכון מהשטח: הכנתי את הפסטו-ארוגולה-ופיסטוק. אפשר להמשיך לדבוק בבזיליקום בלי רגשות אשם.)

Le Voyage Creatif
כשנתקלתי לראשונה בבלוג הזה, כל אותו הערב לא הצלחתי להרגע מפוסט מסוים. ועוד אחד. ועוד.
אתם מכירים את התחושה של למצוא אמן שמדבר לעמקי-עמקי החלק היצירתי בנשמתך?
אז זו היא בשבילי, בכל הנוגע לצילום אוכל. המבט שלה.


ולפינה הישראלית:

לעת מצוא.
בלוג נוסטלגי ומקסים שמפשפש בערימות גלויות ישנות בחנויות ספרים ומנסה לפענח את האמת ההיסטורית הקטנה שמאחוריהם.

בישולוג.
בעבר היה בלוג נפלא למתכוני בריאות ועצות להפיכת מתכונים שונים לבריאים יותר.
היום קצת פחות פעיל, בעקבות תינוקת אחת שהגיחה לעולמה של כותבת הבלוג. ומי כמוני מבינה.

red it be
בלוג של חברה יקרה. מעין יומן מצולם. טיפה מורבידי, קצת אניגמטי, והרבה יפהפה.

קליק'נ'רול
בלוג צילום נעים, מתרפק ופואטי.

ציורי אור
בלוג נהדר שסוקר צלמים-אמנים מהארץ, מתקופות שונות וז'אנרים שונים.

בישול בזול
אני מניחה שכולכם כבר מכירים את הבלוג המבריק והחשוב הזה. חוץ מהערצתי למתכוני-פרווה-נטולי-מרגרינה, גם תקציב מחושב הוא נחלת ביתנו.

מיס פטל
סוג של סופרוומאן.

Tries To Talk Less
בלוג צילום מרהיב ביופיו. ואנאלוגי!

האופים בדמעה
בלוג אוכל של יודע-דבר. תמיד מעניין ומחכים.

קפה ויפה
ההשראה עליה. או-הו ההשראה עליה.

תופינים
בלוג בישול חמוד ומעורר השראה. המתכון שלה לניוקי מחכה יפה ברשימת ה- To Do שלי.

לא על החסה לבדה
על אף שאינני טבעונית, מצאתי בבלוג הזה הרבה רעיונות יפים וטעימים.

לילות שימורים
חברתי לשעבר לכסא הלימודים, ומבינת דבר בכל הנוגע לצילום ולאוכל, שני דברים שאני אוהבת עד מאוד.

אני בטח לא אחדש הרבה לאף אחד אם אזכיר את מה את עושה כל היום המוכשרת, או את Morcake האשפית. אין ספק שמי שהגיע עד לכאן כבר מכיר את אשת החיל דברים בעלמה, והס מלהזכיר את... בצק אלים (ותודה תודה תודה על הלינק בבלוג דיי הקודם).
אין ספק, לא חסר כשרון בסצנה המקומית.
חסר בעיקר זמן.

תרבחו ותסעדו.

נחמה במנות קטנות

זה בא בתקופות.

לפעמים עוגה תופחת בתנור עושה את זה.
לפעמים מאפינס קטנים עם כל מיני דברים בריאים שהשיניים פוגשות.
לפעמים מוס שמתקפל במסירות לתוך כפית ונמס על הלשון.

לפעמים עוגיות קטנות, דחוסות, מתוקות ודקדנטיות שאי אפשר להפסיק לאכול.

הבטחתי פתרון לחלבונים מיותרים, הלא כן?

עוגיות פאדג' שוקולד (פרווה ללא תחליפים, ווהו!)

מכאן

3 כוסות אבקת סוכר (350 גרם)

2/3 כוס אבקת קקאו איכותית (75 גרם)

1/4 כפית מלח (חשוב ביותר)

3 חלבוני ביצים בטמפרטורת החדר

כפית תמצית וניל טובה

כוס שוקולד צ'יפס עם אחוז מוצקי קקאו גבוה (גם ככה כל מה שהולך כאן מתוק בטירוף)

מחממים תנור ל-180 מעלות.

שמים בקערה את אבקת הסוכר, הקקאו והמלח. 

מוסיפים בהדרגה את החלבונים ומערבבים. 

צריכה להתקבל עיסה צמיגית אך רכה, קצת כמו של בראוניז. לא נוזלית ונשפכת, ולא קשה כמו בצק עוגיות. (כאן היא מגדילה לעשות ומדגימה את הסמיכות הרצויה בוידיאו)

אם אחרי 3 חלבונים העיסה נראית לכם יבשה מדי, אפשר להוסיף עוד חצי חלבון או לחלופין כף של ממרח השוקולד החביב עליכם.

יוצקים בעזרת שתי כפות תלוליות קטנות על נייר אפיה.

אופים כ-10 דקות, בזהירות בזהירות. אם יצקתם עוגיות קטנות יותר, תאפו פחות, מן הסתם. העיקרון הוא שהן צריכות לצאת מהתנור כשהשוליים עשויים והלמעלה מבוקע ומבריק. 

הן תהיינה רכות מאוד; אל תתפתו לתת עוד זמן בתנור שייבש ויבאס להן את הצורה, ואל תתפתו לגרד אותן מנייר האפיה.

מסירים מנייר האפיה לאחר צינון מוחלט.

הזמנה

הפעם אני כאן בענייני יחסי ציבור.

לקראת סיום חוק לימודי במחלקה לצילום בבצלאל, אני מתכבדת להזמינכם לתערוכת הגמר שלי.

כדאי לכם, יהיה שם מזגן.

תגידו שלום אם תגיעו.
אני אהיה האחת עם כיסוי ראש.

אז מה שלומכם?

עוגת תפוזים של אמא, עיבוד של 2 מתכונים של סבתא. בעלת עדת מעריצים בכל רחבי הארץ.

וריאציה של עוגת גבינה מהספר של אורנה ואלה, על בסיס בצק עוגיות. פשוטה ונפלאה.

מאפינס טחינה

בראוני עם קרמל וגבינה מהספר השני של קרין גורן, עם שכבת טופי במקום קרמל.
לשיפור כל מצב רוח.

חידון לקוראים: כיצד קוראים לאלו התופינים? רמז: ארץ מולדתם בצרפת הרחוקה.
(סליחה, פשוט באיזשהו שלב רציתי להקיא מרוב התלהבות מהם ברחבי הבלוגיאדה. אבל מה לעשות, הם גם טעימים)

כיכר שיבולת שועל ושוקולד צ'יפס. מומלץ לסיים בעודה חמה הישר מהתנור, אח"כ זה קצת מתייבש.

בראוניז חתוכים לפרח, לשימוח יולדת טריה.

ענן ושמו ריקוטה

הכל התחיל בביקור במחלבת "ארץ זבת חלב ודבש"*, בו צ'ופרתי בחבילת גבינת ריקוטה שהיתה יום לפני תאריך התפוגה.
הייתי חייבת לחשוב מהר כיצד לנצל אותה, ונפל הפור על עוגת ריקוטה ושוקולד מהספר "עוגות גבינה" של רות אוליבר.

מסיבה שלא ברורה לי, כמות הסוכר היתה לא הגיונית ברמות שלא ניתן לתאר, ומצאתי את עצמי מוסיפה עוד גבינה, ועוד ביצה (פתאום נהייתי סקפטית לגבי הרעיון של מלית לא אפויה), וקמח, ועוד ועוד, וכך נולד מתכון חדש ומשובח.

זוהי לא עוד עוגת שוקולד-גבינה. גבינת הריקוטה מתמסרת לחיך, היא רכה וענוגה ואין לה את החמיצות של גבינה לבנה או גבינת שמנת**. שכבת השוקולד היא למעשה עיסת כדורי שוקולד מושחתת. כך דרים השניים בכפיפה אחת, העדינות והמתיקות המתונה של הריקוטה מאזנת את האוברקיל המתוק של שכבת השוקולד.


עוגת גבינת ריקוטה ושוקולד / מתכון שלי

לשכבת הבסיס:
150 גרם חמאה
100 גרם שוקולד מריר
250 גרם ביסקוויטים בטעם שוקולד, מפוררים

לשכבת הגבינה:
400 גרם גבינת ריקוטה
200 מ"ל שמנת חמוצה
135 גרם סוכר
2 כפות קמח
3 ביצים
כפית תמצית וניל
100 גרם שוקולד מריר טחון דק

מכינים את שכבת הבסיס:
ממיסים חמאה ושוקולד. מערבבים עם הביסקוויטים. משטחים על תבנית, מהדקים ומעבירים למקפיא ל-10 דקות.

מכינים את שכבת הגבינה:
מערבלים במערבל חשמלי ריקוטה עם שמנת וסוכר במהירות בינונית עד שהתערובת אחידה. מוסיפים את הביצים אחת אחת וממשיכים לערבל עד שהתערובת חלקה.
מוסיפים את הקמח והשוקולד הטחון ומערבבים בעדינות עד שהם נבלעים.
מוזגים על תערובת השוקולד ואופים בתנור שחומם מראש על 160 מעלות, כ-30 דקות, עד שמסביב זהוב במקצת והאמצע נראה מט אבל עדיין רוטט.
מעבירים לקירור למשך 3 שעות.
אם אתם לא עצלנים כמוני, אפשר להזליף קצת שוקולד מריר מומס בזיגזגים, זה יפה ונותן אחרית-דבר מתפצפצת בפה.

תהנו.

---
* לא, זוהי לא רשומה פרסומית, ואני מתחייבת בהן צדקי שלעולם לא יהיו כאן כאלה. פיכסה.
** כל הפאנצ'ליין של העוגה הזאת היא גבינת הריקוטה; בעיקרון, אני בד"כ בעד להחליף כל דבר בכל דבר, אבל במקרה הזה אני ממש ממש לא ממליצה להחליף בגבינות אחרות. טוב נו, אולי עם מסקרפונה זה יהיה מעניין. בבקשה תדווחו אם ניסיתם.