שעת כמעט לילה כמעט מאוחרת, אחרי יום לימודים ארוך ואינטנסיבי כמו שרק יום שלישי יודע להיות, הקטנה במיטתה, הבעל עם החברותא. בצק השמרים תופח לו לאיטו בקערת הקיצ'נאייד, ואני כאן עם אצבעות קרות משכנעת את עצמי שהגיע הזמן לעבור את משבר ה"אין לי זמן" ולשים קץ להזנחה של מה שהתחלתי כאן.
נשים דברים על דיוקם; ממש לא התכנסנו כאן בשם בצק השמרים. מתכונים לבצק שמרים לא חסרים ברחבי האינטרנט וברחבי ספרי האפיה, ואין לי שום יומרה לנסות לחדש משהו בשדה בצקי השמרים. הפעם הלכתי על הבצק של עוגיונט מהשת"פ עם דברים בעלמה.
הבשורה שלי הפעם היא עוגת גבינה. כן, גם וריאציות של עוגות גבינה לא חסרות בעולם, אבל את זו, תאמינו לי, לא כדאי לפספס. ריבועי גבינה, ליתר דיוק (או משולשי, או מתומני, או עיגולי - אני לא אכפה חיתוך ריבועי על אף אחד). יש בהם שיבולת שועל ונוגט וטעם חמאתי-שקדי-פיסטוקי עשיר ומהפנט. לא אגזים אם אומר שזו אחת העוגות הנפלאות ביותר שטעמתי מאודי.
אסייג את עצמי קלות (אתם יודעים, אני סטודנטית בבצלאל, אני לא יכולה להגיד יותר מחמישה משפטים ברצף בלי לסתור את עצמי) ואציין שחלקים מסויימים במשפחה, מקצתם צעירים בשנים, לא חשבו כמוני. אינני יודעת עד כמה שונה היתה דעתם משום שהם שמרו על כללי הנימוסין הרווחים בקרב רוב בני האדם, אבל היה פשוט לראות שאין הם מתענגים עליה כפי שהתענגו על פצפוצי האורז בשוקולד המריר.
נסכם ונאמר שזוהי עוגה עם טעמים מפתיעים, אפטר-טייסט מהפנט, בלתי מושחתת ויותר מכל - אלגנטית להפליא.
במיוחד אם הולכים על שכבת אמצע של טחינה עם דבש וסילאן, מתקבלת עוגת גבינה אוריינטליסטית ואוונגארדית. גבינה, פיסטוק, שקד, ופתאום אפילו חלווה. היא לא הלם פרוע של מתיקות מתפרצת; היא מתונה, יש בה עומק. תשאירו את הביסים הרבה זמן בפה, בכל רגע מתפרש עוד רובד של טעם.
עכשיו, אני לא אשלה אתכם. זה תמיד משעשע אותי כשאומרים על עוגות עם שלוש שכבות שונות "10 דקות גג!". היא תגזול מכם דקות רבות ויקרות וכלים בכיור, והיא מהמוצדקות שבעוגות שלוקחות זמן ומלכלכות כלים.
נתקלתי בגרסתה המקורית ב-Bake or Break. אני חייבת להתוודות שיש לי בעיה קשה, קשה מאוד, להיצמד למתכונים.
אני עוד זוכרת את הפעם הראשונה שבה הכנתי מאפינס מאיזה ספר קטן. הפעם הראשונה שאפיתי, והרשיתי לעצמי לשנות בלי חשבון ("אני אוהבת דברים שוקולדיים, בואו נשים יותר שוקולד ופחות קמח, ופחות חמאה כי זה משמין"). בנס, הם יצאו טעימים, אבל לא תמיד קורים ניסים, ולא תמיד אני יודעת להצביע אם הבעיה היא במתכון המקורי או בשינויים שלי.
כאן אני ממליצה לחלוטין על השינויים שלי, ונותנת במה גם לשינויים שלכם.
shall we?
ריבועי גבינה ושיבולת שועל
שכבת הבסיס:
2 כוסות קמח
כוס שיבולת שועל אינסטנט
כוס סובין שיבולת שועל (כן, אפשר להשתמש בכוס שיבולת שועל נוספת במקום)
כוס שקדים טחונים דק
כוס פיסטוקים טחונים דק
כוס סוכר
חצי כפית סודה לשתיה
200 גרם חמאה מומסת
מערבבים בקערה את כל המצרכים מלבד החמאה. מערבבים פנימה את החמאה. שמים בצד כשליש מהתערובת (בשביל לפזר מעל לגבינה), ואת השאר משטחים על תבנית על גבי נייר אפיה. אופים על 180 מעלות כ-10-15 דקות עד להזהבה. התחתית לא תהיה קשיחה כמו שתצפו ממנה להיות אלא קצת פירורית וזה בסדר גמור. מניחים להצטנן קלות.
שכבת האמצע:
כל דבר שתרצו למרוח בין התחתית לגבינה. אני ממליצה על ממרח נוגט אגוזים או על טחינה גולמית מעורבבת בקצת דבש וסילאן. אפשר גם ריבה, נוטלה, מרציפן, פסטו, ווסאבי, וכאמור, כל שתעלו על רוחכם.
מורחים בעדינות שכבה כזאת שתהיה יפה ומורגשת, אבל לא תשתלט.
מרוח בנוגט
הגבינה:
450 גרם גבינה שמנת (גם חצי גבינה לבנה וחצי שמנת הולך. אפשר גם להכין מגבינת השמנת של בצק אלים)
2 ביצים
2 כפיות תמצית וניל
חצי כוס סוכר (אם השכבה האמצעית לא מאוד מתוקה, אפשר להוסיף 3/4 כוס סוכר)
טורפים את הגבינה עם הסוכר. מוסיפים את הביצים אחת אחת ולבסוף את תמצית הוניל. מזליפים מעל התחתית המרוחה שלנו. מפזרים בפירורים את הבצק שהשארנו בצד. אופים 35-40 דקות, עד שהגבינה והפירורים זהובים ויציבים.
מניחים לעוגה לנוח לילה במקרר. תאמינו לי, זה אמנם מפתה, אבל היא ממש לא שווה את זה כשהיא יוצאת חמה מהתנור. כמה שעות במקרר לפחות. הבצק מתגבש, הגבינה נסגרת על עצמה והטעמים נספגים אחד בשני והיא נפלאה ומדהימה ועשירה. אוונגארד.
כמה לקחים קטנים מהפעם-השניה-שהכנתי-עם-שינויים-אמיצים: אל תתפתו להחליף את הקמח הלבן במלא. גם לא להחליף חלק מהחמאה במים, מה שאני עושה לעיתים עם בצק פריך. אז אל. והכי חשוב, אל תאכלו אותה לפני כמה שעות במקרר.
נשים דברים על דיוקם; ממש לא התכנסנו כאן בשם בצק השמרים. מתכונים לבצק שמרים לא חסרים ברחבי האינטרנט וברחבי ספרי האפיה, ואין לי שום יומרה לנסות לחדש משהו בשדה בצקי השמרים. הפעם הלכתי על הבצק של עוגיונט מהשת"פ עם דברים בעלמה.
הבשורה שלי הפעם היא עוגת גבינה. כן, גם וריאציות של עוגות גבינה לא חסרות בעולם, אבל את זו, תאמינו לי, לא כדאי לפספס. ריבועי גבינה, ליתר דיוק (או משולשי, או מתומני, או עיגולי - אני לא אכפה חיתוך ריבועי על אף אחד). יש בהם שיבולת שועל ונוגט וטעם חמאתי-שקדי-פיסטוקי עשיר ומהפנט. לא אגזים אם אומר שזו אחת העוגות הנפלאות ביותר שטעמתי מאודי.
אסייג את עצמי קלות (אתם יודעים, אני סטודנטית בבצלאל, אני לא יכולה להגיד יותר מחמישה משפטים ברצף בלי לסתור את עצמי) ואציין שחלקים מסויימים במשפחה, מקצתם צעירים בשנים, לא חשבו כמוני. אינני יודעת עד כמה שונה היתה דעתם משום שהם שמרו על כללי הנימוסין הרווחים בקרב רוב בני האדם, אבל היה פשוט לראות שאין הם מתענגים עליה כפי שהתענגו על פצפוצי האורז בשוקולד המריר.
נסכם ונאמר שזוהי עוגה עם טעמים מפתיעים, אפטר-טייסט מהפנט, בלתי מושחתת ויותר מכל - אלגנטית להפליא.
במיוחד אם הולכים על שכבת אמצע של טחינה עם דבש וסילאן, מתקבלת עוגת גבינה אוריינטליסטית ואוונגארדית. גבינה, פיסטוק, שקד, ופתאום אפילו חלווה. היא לא הלם פרוע של מתיקות מתפרצת; היא מתונה, יש בה עומק. תשאירו את הביסים הרבה זמן בפה, בכל רגע מתפרש עוד רובד של טעם.
עכשיו, אני לא אשלה אתכם. זה תמיד משעשע אותי כשאומרים על עוגות עם שלוש שכבות שונות "10 דקות גג!". היא תגזול מכם דקות רבות ויקרות וכלים בכיור, והיא מהמוצדקות שבעוגות שלוקחות זמן ומלכלכות כלים.
נתקלתי בגרסתה המקורית ב-Bake or Break. אני חייבת להתוודות שיש לי בעיה קשה, קשה מאוד, להיצמד למתכונים.
אני עוד זוכרת את הפעם הראשונה שבה הכנתי מאפינס מאיזה ספר קטן. הפעם הראשונה שאפיתי, והרשיתי לעצמי לשנות בלי חשבון ("אני אוהבת דברים שוקולדיים, בואו נשים יותר שוקולד ופחות קמח, ופחות חמאה כי זה משמין"). בנס, הם יצאו טעימים, אבל לא תמיד קורים ניסים, ולא תמיד אני יודעת להצביע אם הבעיה היא במתכון המקורי או בשינויים שלי.
כאן אני ממליצה לחלוטין על השינויים שלי, ונותנת במה גם לשינויים שלכם.
shall we?
ריבועי גבינה ושיבולת שועל
שכבת הבסיס:
2 כוסות קמח
כוס שיבולת שועל אינסטנט
כוס סובין שיבולת שועל (כן, אפשר להשתמש בכוס שיבולת שועל נוספת במקום)
כוס שקדים טחונים דק
כוס פיסטוקים טחונים דק
כוס סוכר
חצי כפית סודה לשתיה
200 גרם חמאה מומסת
מערבבים בקערה את כל המצרכים מלבד החמאה. מערבבים פנימה את החמאה. שמים בצד כשליש מהתערובת (בשביל לפזר מעל לגבינה), ואת השאר משטחים על תבנית על גבי נייר אפיה. אופים על 180 מעלות כ-10-15 דקות עד להזהבה. התחתית לא תהיה קשיחה כמו שתצפו ממנה להיות אלא קצת פירורית וזה בסדר גמור. מניחים להצטנן קלות.
שכבת האמצע:
כל דבר שתרצו למרוח בין התחתית לגבינה. אני ממליצה על ממרח נוגט אגוזים או על טחינה גולמית מעורבבת בקצת דבש וסילאן. אפשר גם ריבה, נוטלה, מרציפן, פסטו, ווסאבי, וכאמור, כל שתעלו על רוחכם.
מורחים בעדינות שכבה כזאת שתהיה יפה ומורגשת, אבל לא תשתלט.
הגבינה:
450 גרם גבינה שמנת (גם חצי גבינה לבנה וחצי שמנת הולך. אפשר גם להכין מגבינת השמנת של בצק אלים)
2 ביצים
2 כפיות תמצית וניל
חצי כוס סוכר (אם השכבה האמצעית לא מאוד מתוקה, אפשר להוסיף 3/4 כוס סוכר)
טורפים את הגבינה עם הסוכר. מוסיפים את הביצים אחת אחת ולבסוף את תמצית הוניל. מזליפים מעל התחתית המרוחה שלנו. מפזרים בפירורים את הבצק שהשארנו בצד. אופים 35-40 דקות, עד שהגבינה והפירורים זהובים ויציבים.
מניחים לעוגה לנוח לילה במקרר. תאמינו לי, זה אמנם מפתה, אבל היא ממש לא שווה את זה כשהיא יוצאת חמה מהתנור. כמה שעות במקרר לפחות. הבצק מתגבש, הגבינה נסגרת על עצמה והטעמים נספגים אחד בשני והיא נפלאה ומדהימה ועשירה. אוונגארד.
כמה לקחים קטנים מהפעם-השניה-שהכנתי-עם-שינויים-אמיצים: אל תתפתו להחליף את הקמח הלבן במלא. גם לא להחליף חלק מהחמאה במים, מה שאני עושה לעיתים עם בצק פריך. אז אל. והכי חשוב, אל תאכלו אותה לפני כמה שעות במקרר.
